תשתית האי-אמון

כשאני התחלתי לבנות את EVnSteven, ניגשתי לבעיה מהעקרונות הבסיסיים: איך אנחנו יכולים להפחית את עלות הטעינה של רכב חשמלי למשהו שמתקרב לעלות האמיתית של החשמל?

לי זה נראה אבסורדי לשלם 0.32 דולר לקוט"ש עבור חשמל שעלותו היא 0.08 דולר. זו תוספת של 300%.

הפיזיקה פשוטה להפליא. טעינה ברמה 1 וברמה 2 פועלת בערך בהספק קבוע בתנאים רגילים, כך שניתן להעריך את צריכת האנרגיה כפונקציה של זמן:

אנרגיה (קוט"ש) = הספק (קילווואט) × זמן (שעות)

כמובן שההספק בטעינה יכול להשתנות. רכבים מפחיתים את קצב הטעינה שלהם, סוללות מגיעות לקיבולת מלאה, ותנאי הסביבה משפיעים על הביצועים. אבל עבור טעינה רגילה בבית, הערכות מבוססות זמן יכולות להיות מדויקות מספיק לחלוקת עלויות מעשית.

אז שאלתי את כל הארכיטקטורה והתחלתי למחוק דברים.

אף אחד מהדברים האלה לא אומר שחשמל בטיחות, אמינות או אחריות הן אופציונליות. הן חיוניות. אבל בטיחות לא דורשת רשת טעינה קניינית, ואחריות לא בהכרח דורשת תשתית מדידה ואכיפה יקרה.

וכן, חיוב מבוסס זמן מציג מעט אי-דיוק. אבל להתעקש על דיוק יקר כדי לחשב כמה סנטים של חשמל יכול להיות ההגדרה המדויקת של חיסכון זעיר והפסד גדול.

השאלה ההנדסית האמיתית אינה כמה מדויק נוכל למדוד חשמל. אלא האם הערך הכלכלי של הדיוק הנוסף הזה מצדד בעלות להשגתו.

המטרה היא יעילות כלכלית, לא מדידה ברמת מעבדה.

המטרה לא הייתה להפוך את המערכת הקיימת לזולה במעט. אלא לחשוב מחדש מה המערכת באמת צריכה.

ברור שגישה זו לא תעבוד לטעינה ציבורית. כאשר האנשים שמחברים את הרכב הם זרים שלעולם לא יפגשו שוב, מדידה, תשלום ואכיפה מצדיקה את עצמה.

אבל סביבות פרטיות, כמו בנייני דירות, קונדומיניום, מקומות עבודה וחניונים משותפים, שונות. האנשים המעורבים הם שכנים ועמיתים. אני לא מוצא תירוץ טוב לכל התשתית הזאת שם, חוץ מאשר חוסר אמון יסודי כלפי חברי הקהילה.

ובדרך, גיליתי משהו מרתק: כמות משמעותית מהמורכבות שאנו משלמים עליה קיימת כי תכננו מערכות על ההנחה שאי אפשר לסמוך על אנשים.

התחלתי באופטימיזציה של עלות. בסוף הבנתי שאמון עשוי להיות האופטימיזציה החזקה ביותר מכולן.

אז תזכור את זה בפעם הבאה שתחבר את הרכב שלך לתחנת טעינה מתקדמת, מחוברת לרשת, ברמה 2.

אתה לא רק משלם על חשמל. ייתכן שאתה גם משלם על תשתית שלמה של חוסר אמון.

David Williston
מייסד, EVnSteven.app